טעם נרכש - חלק ג'

מצעד 10 הבירות המומלצות שלי - מקומות 5-3

בסיקור הקודם, עברתי על המקום ה-6 ברשימה שלי, אותו חלקו 2 בירות בלגיות מצוינות. מהדורות אקסקלוסיביות של המבשלות מהן הן באות - סנט ברנרדוס והוגרדן.

הפעם אסקור את מקומות 5-3, כשאחד מהם שייך למבשלה שכבר דיברתי עליה בפוסט הקודם.

5. Kwak - בלגיה

הצג מפה גדולה יותר

הבירה הזאת דווקא לא החלה את דרכה במנזר, אך כמו הוגרדן, שייכת לעיירה שלווה בבלגיה של המאה ה-18 הנקראת Buggenhout (בוגנהאוט). המבשלה האחראית נקראת מבשלת בוסטילס והיא שוכנת ליד בית אחוזה קלאסי מהמאה ה-18 בו התגוררו משפחת בוסטילס, היא משפחה בלגית אמידה עם ותק של 7 דורות של מבשלי בירה, שבראשה עמד אווריסט בוסטילס. המבשלה הוקמה בשנת 1791 ורצה גם כיום בניהולו של בן המשפחה Ivo, שהוא הנכד של הנין של מקים המבשלה המקורי, אווריסט. למבשלה 3 סוגי בירות: טריפל כרמלית (שגם היא מוגשת בארץ), דיוס (שהיא בירת שמפניה/ברוט בעלת 11.5% אלכוהול) וקוואק, לה סיפור מעניין בפני עצמה.

מבשלת בוסטילס (הבניין המעוגל הגבוה) מכסה על הוילה המשפחתית הותיקה.

מדובר במתכון ותיק גם הוא מהמאה ה-18. של בעל אכסניה בקרבת העיירה בוגנהאוט, בשם, פאבל קוואק. פאבל, הבעלים , היה גם בשלן בירה מקצועי ששיווק את הבירה שלו לקהל האכסניה ולעוברים ושבים בפתח האכסניה. בין העוברים היו גם עגלוני דואר (הדוורים של פעם), שלא הורשו לרדת מכרכרותיהם באמצע העבודה בכדי להרוות את הצמא ולכן לקחו בירה לדרך. פאבל, שדאג ללקוחותיו, הגה וניפח כוס ייעודית לכרכרות אותה ניתן לתלות על מתלה מיוחד שנמצא בצד הכרכרה (סרטון הדגמה קצר באתר המבשלה למעלה בטקסט). הכוס מזוהה עד היום עם המותג שיוצר החל משנות ה-80 ע"י מבשלת בוסטילס. גם שם הבירה כמובן, הוא על שם הממציא המקורי שלה ושל כוס ההגשה המיוחדת שלה, פאבל קוואק.

הבירה עצמה היא אייל בלגי ענברי וחזק, עשיר בטעמים. מוגש גם היום בכוס המסורתית עם מתקן עץ מיוחד המדמה את מתלה הכרכרות של פעם. ראש קצף גבוה ויציב, ניחוחות של כוסברה ובננה ורמזים של טעמי מנגו ואננס.

את הבירה הכרתי לראשונה לפני כמה שנים טובות בטמפל בר בסינמה סיטי גלילות.

קוואק והכוס הייחודית שלה.

4. st. Bernardus prior 8 - בלגיה

על מבשלת סנט ברנרדוס סיפרתי בפוסט הקודם בסדרה, כאשר במקום ה-6 שלי בחרתי את בירת חג המולד המיוחדת והטעימה שלהם. הפעם מדובר על בירה מהליין הקבוע של המבשלה בשם פריור 8.

הבירה היא אייל בלגי כהה בסגנון דאבל, שהוא תת סגנון של בירות המנזרים (להזכירכם, שסנט ברנרדוס אינה בירת מנזרים טיפוסית - טראפיסטית, אלא בירה שמיוצרת בסגנון בירות מנזרים עם מתכונים דומים), דאבל/דובל כשמו כן הוא, הוא סוג של בירה בה משתמשים בכמות כפולה של לתת וסוכרים על מנת להגיע לאחוז אלכוהול גבוה מבירות סטנדרטיות.

לפריור 8 מרקם עשיר וגוף קצף מכובד, איזון מצוין בין טעמי הלתת לטעמי הפירות ואף ניחוחות וטעמים של קוקוס (ע"פ אתר המבשלה, אני אישית מעולם לא חשתי בקוקוס, על אף היותה בירה מעולה). מבירות האיכות הראשונות שיצא לי לשתות, כמובן בנורמה ג'ין בתל אביב.

                                        

3. Paulaner Dunkel - גרמניה

הצג מפה גדולה יותר

פרנסיס דה פאולה, היה נזיר (כעת במעמד קדוש) בשלהי ימי הביניים, אשר הקים מסדר של נזירים פושטי-יד. תלמידיו התיישבו בגבעה על שפת נהר האיסאר באזור מינכן של היום. למנזר שהקימו כמו גם למסדר שלהם, הם קראו פאולאנר, ע"ש מקים המסדר. כמו מרבית המנזרים שהוזכרו כאן, גם במנזר הנ"ל הוקמה מבשלה בשנת 1634. את הבירה הם ייצרו בעיקר בשביל למלא את בטנם במהלך צום של 40 יום המתרחש לפני חג הפסחא. לבירה אותם הם ייצרו הם קראו "סלבטור" (מושיע בגרמנית), שכן הבירה הושיעה אותם בזמן הצום. השם של הבירה הלך לפניה ועד מהרה החלו הנזירים בייצור ושיווק של הבירה לצרכיו הכלכליים של המסדר. זו הייתה בירה מסגנון בוק (לאגר מחוזק) הראשונה בעולם, סגנון הנקרא בגרמנית גם "סטארק-ביר" (סטארק משמעו "חזק" בגרמנית). פאולאנר היא גם אחת משש המבשלות שאחראיות לבירה המוגשת בפסטיבל ה"אוקטוברפסט" המפורסם בגרמניה.

סטארק-ביר?! bloody hell!!  שון בין

מלבד ל"סלבטור", המבשלה מבשלת עוד כמה סוגי בירות שבראשם בירת החיטה הבהירה הלא מסוננת הסטנדרטית שלהם. אני אתמקד בגרסה הכהה לבירה החיטה של המבשלה:

גרסת ה"דונקל" (כהה בגרמנית), מיוצרת מערבוב של לתתי חיטה קלויים היטב. היא עכורה בדיוק כמו אחותה הבהירה, עשירה בטעמי מאלט, בעלת גיזוז מורגש היטב ו-5.3% אלכוהול. את הבירה הזאת טעמתי לראשונה ב"רנאטו" בראשון לציון במאג של ליטר אותו קיבלתי במתנה גם הביתה.

                                        

סופ"ש נעים לכולם..

בישול שלישי של Brown Agate - שלב הביקבוק

בפעם שעברה, הצגתי את שלב הבישול של הבירה שלי:
כהונה Brown Agate - בראון אייל בתיבול פקאנים ותבלינים.
סקרתי מספר בירות באותו סגנון (הובגובלין וכו') שהיוו נקודות השראה בדרך לייצר בירת בראון אייל משלי. כמו כן, עברתי על כמה פאבים בהם שתיתי את הבירות הנ"ל ונהניתי מאוד.
כעת הגענו לשלב הביקבוק. לאחר תסיסה מוצלחת של 9 ימים, ומדידה מדויקת עם ההידרומטר (מד-צפיפות) שלא מתבצעת תסיסה משמעותית בין היום השביעי לתשיעי. החלטתי להעביר את האייל שלי לבקבוקים, דבקתי במסורת של הפקקים הצהובים  (בסגנון של ניוקאסל) שנותנים קונטרה יפה לצבע החום של הבירה ושל הבקבוק. הצלחתי לצקת מהבאץ' הנוכחי כ-ח"י ליטרים של בירה שהתפצלו ל-36 בקבוקים. להלן התמונות:

מפל הבירה בין המיכל העליון לתחתון

חישוק השמרים הנכסף

שלב הפיקוק

טעם נרכש - חלק ב'

מצעד 10 הבירות המומלצות שלי - מקום 6

בפעם הקודמת סקרתי את מקומות 10 עד 7, שכללו בירת דובדבנים בלגית, לאגר אמריקאי בסגנון וינאי, ביטר אנגלי ובירת חיטה בווארית. בחלק הזה אסקור עוד 2 בירות (מחמת היסטוריה ארוכה ומפותלת של אירועים) שחולקות את המקום ה-6 והמכובד:

6. א'. St. Bernardus Christmas Ale - בלגיה

הצג מפה גדולה יותר
בחזרה לבלגיה, או יותר נכון לצרפת - המבשלה של סנט ברנרדוס חבה את ראשיתה לנזירים מגורשים מצרפת השכנה, שבחרו להשתקע בעיירת הגבול Watou שבבלגיה, בעקבות אותו "טיהור" דתי שעשה המשטר הצרפתי הפוסט-נפוליאוני וגרם גם להריסתו של המנזר של בירת Weihenstephan. הנזירים הצרפתיים הפכו חווה מקומית למנזר בשם "מחסה נוטרדאם ע"ש סנט ברנרד", והתחילו בייצור של גבינות למימון פעילויותיו של המנזר. בשנת 1934, עת שככה האווירה העוינת כלפי הנזירים בצרפת, הם בחרו לחזור למדינתם, ולנתק את כל עסקיהם בעיירה הבלגית. בחור העונה לשם מר אווריסט דקונינג (Evarist Deconinck) לקח שליטה על מפעל הגבינה והרחיב את פעילותו, כאשר הגבינה היוקרתית ביותר אותה היה מייצר הייתה נקראת St.Bernard Watou. המפעל נמכר בשנת 1959 לידיים אחרות בבלגיה.

מנזר Westvleteren 

בקרבת מקום, באותם ימים ובעצם עד היום, שכן לו מנזר Westvleteren הידוע גם בשם St. Sixtus, שהיה מייצר בירה תחת אותו השם לרווחת הנזירים, קהל המבקרים וכמה טברנות מקומיות. לאחר מלחמת העולם השנייה החליטו במנזר שאינם רוצים לעסוק עוד בייצור בירה בקנה מידה שכזה והחליטו להפסיק את ייצור הבירה. הם חיפשו מפעל מקומי שיוכל לשווק את הבירה שלהם במקומם בקנה מידה גדול יותר, בעוד הם ימשיכו בייצור בירה לכותלי המנזר בלבד.
מפעל הגבינה הקרוב קיבל את הרישיון לייצור בירה תחת השם St. Sixtus ובעזרת המתכונים של המנזר שיווק את הבירה תחת אותו השם עד שנת 1992. באותה שנה, פג ההסכם בין המנזר למבשלה, בעקבות עתירה שהגישו 7 מנזרים אחרים מבלגיה ומהולנד יחדיו, שעל בירה הנקראת על שם מנזר, להלן, בירה טראפיסטית, להיות מיוצרת בין קירות המנזר עצמו, ולכן, מעתה והלאה שווקה הבירה של המפעל ב-Watou, תחת השם המוכר כיום - St. Bernardus , במתכונים זהים כמעט באופן מוחלט למתכונים הקודמים שקיבלו מן המנזר.

הבירה הזאת של סנט ברנרדוס היא בסגנון אייל בלגי כהה וחזק, פירותית, מתובלת ועשירה מאוד. כששמה מעיד, יוצאת לשוק רק בתקופת חג המולד ובכמות מוגבלת, בעלת 10% אלכוהול. את הבירה טעמתי פעם ראשונה בפאב הנורמה ג'ין בתל אביב, והיא מוגשת באופן די קבוע גם בפורטרס אנד סאנס ברח' הארבעה בתל אביב.

6. ב'. Hoegaarden Forbidden Fruit - בלגיה

הצג מפה גדולה יותר

גם הסיפור המעניין הזה של הוגרדן, בירה שמוכרת לרוב בארצנו, התחיל בין כתלי מנזר בעיירה קטנה על שמה נקראת הבירה. במבשלת הוגרדן טוענים כי המתכון לבירה שלהם הינו מתכון משנת 1445, באותם שנים העיירה הוגרדן הייתה שייכת לבורגונדיה (אזור הולנד של היום) מה שאולי גרם לכך שהבירה מתובלת בקליפת תפוז מסוג לאהרה, הנקרא גם תפוז קוראסאו, על שם האי בים הקאריבי, בו הוא גדל. (האי נמצא עד היום בשליטתה של הולנד כחלק מ"הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה". אותו תפוז אגב, משמש גם בתיבול של הליקר קוראסאו המשמש כמרכיב לקוקטיילים רבים בימינו אנו.

תפוז לאהרה מהאי קוראסאו. הכלאה ספרדית של תפוז ולנסיה שטעמו מזכיר אשכולית ומנדרינה.

עם השנים, תעשיית הבירה בעיירה הוגרדן, התפתחה, במשך כמה מאות שנים, התבססה כלכלת העיירה, שהצמיחה עוד ועוד מבשלות, על בירת החיטה המפורסמת. דווקא כשהכל נראה מבטיח, נכנס בתקופת מלחמות העולם, סגנון הלאגר, שדחק כמעט לחלוטין את בירות האייל, ואיתם גם את אייל החיטה של הוגרדן. אט אט נסגרו עוד מבשלות של בירת חיטה בעיירה, האחרונה שבהן, מבשלת טומסין, נסגרה בשנת 1957. שמונה שנים לאחר מכן, ב1965, קבוצה של אנשים מהעיירה החליטו שצריך להחזיר עטרה ליושנה, ולהרים מחדש את היסטוריית הבישול של הוגרדן. החלבן של העיירה, פייר סליס, שחלטר בתור עוזר במבשלה של שכנו טומסין, לקח את היוזמה והחיה את סגנון הבירה של הוגרדן כשהוא דבק במתכונים המסורתיים.מה שהתחיל מבויילר (קופר) אחד במבשלה קטנה, התפתח תוך 20 שנה לייצור של 7.5 מיליון ליטרים בשנה. ושוב כשהעתיד נראה מבטיח, שריפה פקדה את המבשלה. בנקים לא ששו לעזור לפייר שלא יכל לשקם את המבשלה בכוחות עצמו. וכך היה, שמבשלת ארטוואה, המייצרת של בירת סטלה המוכרת לכל, הציעה לממן את השיקום בתנאים של שותפות בעסק. מכאן והלאה, הכל הוא תוצאה של מיזוגים בין מבשלות (שימו לב לראשי התיבות) - המבשלה של סטלה ארטוואה התאחדה עם מבשלה בלגית נוספת והפכה לחברה interbrew שקנתה מגיבורנו פייר סליס את מבשלת הוגרדן בשנת 1987, בצד השני של העולם בשנת 1999, התאחדו שתי מבשלות בברזיל, אחת בשם Brahma, (בירה שמשווקת בשם הזה עד היום וזכיתי לשתותה בברזיל)והשנייה בשם אנטרקטיקה לחברה בשם Ambev - America Beverage. בשנת 2004, התאחדו שתי חברות אלה (הבלגית והברזילאית) לתאגיד בשם InBev, התאגיד שלט במשך כמה שנים בשוק הבירה העולמית, עד איחודו בשנת 2008, עם חברת מבשלות הבירה הצפון אמריקנית Anheuser-Busch שאחראית על Budweiser, מהבירות הנמכרות בארה"ב. יחד הם יצרו את תאגיד הבירה והאלכוהול הגדול בעולם בשם AB InBev, שהוא מחמש חברות מוצרי הצריכה המובילות בעולם. אבל עזבו, הכל עסקים. פייר סליס, ההוא מהוגרדן, השתמש בכסף של האקזיט בשביל להגר לטקסס ולפתוח בעזרת בתו וחתנו, מבשלה על שמו, שלטענתו יצרה את המתכון המקורי של הוגרדן. גם מבשלה זאת נקנתה בתורה ע"י מבשלת מילר, המתחרה של אנהאוזר- בוש.

סליס בצעירותו, מתוך ספר אוטוביוגרפיה שכתב.

ועכשיו לבירה המדוסקסת עצמה, הוגרדן הפרי האסור היא אחת מתוך 7 סוגי בירה אותם עושה המבשלה, שאת רובם לא ניתן להשיג בארץ. הבירה היא בסגנון אייל בלגי כהה וחזק, פירותית מאוד, לא מסוננת ומתובלת בנוסף לקליפות תפוז קוראסאו, בגרגירי כוסברה (גם הבירה הרגילה של הוגרדן), 8.8% אלכוהול. על התווית של הבקבוק, ציור "מושחת" של אמן הבארוק הפלמי - פטר פאול רובנס, של אדם וחווה שותים בירה ליד עץ התפוח (עובדה שגרמה לבירה להיאסר לשיווק בארצות הברית בזמנו, ויש להניח שגם הנזירים שיצרו את הבירה המקורית במאה ה-15 לא היו ששים מהרעיון).

"ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" בראשית, ב' י"ז

טעם נרכש - חלק א'

מצעד 10 הבירות המומלצות שלי - מקומות 10-7

במשך השנים, מאז היותי בן 18, ואולי קצת לפני, שתיתי מגוון רחב של בירות. עם השנים, הטעם שלי לגבי סוג הבירה התעשר והתחדד - אם בגיל 16 הייתי גונב שלוק קרלסברג / בירה נשר מאבא שלי, בסוף תקופת הצבא כבר הייתי מוכן לנסות בירות כמו סמיקלאוס (לאגר טריפל-בוק עם 14% אלכוהול, שעל חווית השתייה שלה אפשר לשאול את חברי הטובים), שלנקרלה (בירה מעושנת, מיוחדת ומומלצת אף היא) או לנסות בירה חמה עם דבש בפאב הגרמני "ריינרד השועל" בלה פאז שבבוליביה.

אומרים, שבירה היא טעם נרכש. תהליך השתייה שלי לקח אותי מלאגרים סטנדרטיים, לבירות חיטה, ועד איילים בלגיים כהים ומתובלים היטב. הנה סקירה על 10 בירות שלדעתי חובה לנסות ולטעום ובמקרה הטוב גם להפוך להרגל:
חלק א' בסדרה

10. Kasteel Rouge - בלגיה


הצג מפה גדולה יותר

בירה שמיוצרת בעיר אינגלמונסטר שבבלגיה, זכתה לכינוי Kasteel בזכות טירה היסטורית שהייתה קיימת בעיר ועם השנים נהרסה והפכה לאחוזה ענקית, שעודנה עומדת כיום ומשמשת גם כלוגו המבשלה. משפחת מבשלים בלגית בשם Van Honsebrouck (מבשלים משנת 1811 לערך) קנתה את האחוזה בשנת 1986, שיקמה אותה ופתחה אותה חלקית לציבור הרחב. 

אחוזת אינגלמונסטר של משפחת ואן הונסברוק, מוטבעת גם על גבי הכוסות.

הבירה עצמה היא בירת בלנד העשויה מהבירה הכהה של המבשלה kasteel donker ומליקר דובדבנים שלקוח מעולם הממתקים.

אדומה כשמה ומתוקה מאוד, בעלת 8% אלכוהול. את הבירה הזאת הרבתי לשתות בפאב לה-מורס ברחובות ובפראג הקטנה ברח' אלנבי בתל אביב. המבשלה אחראית גם על מותג הבירה Brigand (קרויה על שם המתנגדים העירוניים למלך צרפת במאה ה-18) שהוא המותג המוקדם מבין השניים ובירה טובה כשלעצמה.

9. Samuel Adams Boston Lager - ארה"ב


הצג מפה גדולה יותר
בירה הקרויה על שם המהפכן האמריקאי שאחראי למסיבת התה של בוסטון, סמואל אדמס, שהוא גם בן דודו של הנשיא ה-2 של ארה"ב, שכנתנו הטובה מעבר לים. המתכון של דוד סם, הוא מתכון בן 153 שנה (משנת 1860) מסנט לואיס, מיזורי, שעבר 6 דורות של מבשלים עד שבשנת 1984 הוקמה המבשלה. סמואל אדמס נחשבת לאחת מהחלוצות של מבשלות הבוטיק בארה"ב, אחראית לפסטיבל לונגשוט שמתרחש גם בארה"ב, וגם בארץ מדי שנה בעשור האחרון, פסטיבל בו זכיתי להשתתף באוגוסט אשתקד.

סמואל אדמס - המבשלה

סמואל אדמס - האיש והמסיבה.

הבירה עצמה, היא בירת לאגר בסגנון וינאי/מינכנאי, בעלת 4.9% אלכוהול, מזכירה בצבעה את הלאגרים ה"אדומים", עם טעמי לתת עשירים וסיומת כשותית עדינה אך ניכרת.

8. Fuller’s ESB - אנגליה

הצג מפה גדולה יותר

מבשלת בירה מהפרבר הלונדוני, צ'יסוויק, הקיימת יותר מ-350 שנה (מהמאה ה-17). בשנת 1829 הצטרף אליה בחור בשם ג'ון פולר, מטעמים תקציביים, שתוך 12 שנים נשאר לבד עם המבשלה וללא ניסיון בבישול, אליו הצטרפו הבן ושני שותפים יודעי בישול בשם סמית' וטרנר אשר הקימו את המבשלה הנוכחית ב-1845. המבשלה עצמה מוכרת כמבשלת גריפין, ששלושה בירות שלה זכו בתואר "הבירה האלופה של אנגליה", הישג שלא השווה ע"י אף מבשלה אחרת בממלכה. בנוסף למבשלה, לחברה כמה מאות פאבים בבעלותה וכמו כן, גם הוסטלים ברחבי אנגליה.
הבירה עצמה היא Bitter , תת סוג/שם נוסף של הפייל אייל האנגלי. האותיות ESB מייצגות את המילים Extra Special Bitter. הבירה דומה בצבעה לסמואל אדמס עם טעמי לתת מודגשים ביותר, בעלת 5.9% אלכוהול.

7. Weihenstephan Weissbier - גרמניה

הצג מפה גדולה יותר

המבשלה הפעילה הותיקה ביותר בעולם, ממוקמת במחוז פרייזינג, צפונית למינכן. בירה שמקורה בכנסייה שהוקמה בשנת 720 לכבוד הקדוש הנוצרי סטפן ובה חדר צדדי לנזירים, מקום שלימים יהפוך למנזר הבנדיקטי שמייצר את הבירה עצמה.
למנזר מסמכים המעידים על העברת מעשר של כשות משנת 1040 ומוכיחים כי היא למעשה המבשלה העתיקה ביותר בעולם שעדיין פעילה וברציפות. המנזר עצמו נהרס בתקופת טיהור שנעשתה ע"י צרפת בראשותו של נפוליאון במאה ה-19. כיום המבשלה הינה  מבשלה ממשלתית שנקראת Bavarian State Brewery Weihenstephan או מבשלת ווינשטפן. המבשלה הנוכחית יושבת בתוך העיר פרייזינג ובה שלוחה אוניברסיטאית ללימודי בישול בירה ומשקאות אלכוהוליים אחרים השייכת לאוניברסיטה הטכנית של מינכן. בנוסף קיים במקום גם מוזיאון.

המנזר בתחריט מהמאה ה-17

הבירה מוכרת כבר שנים בארץ, ומוכרת יותר בהשוואה לאחרות ברשימה הזאת. זוהי בירת חיטה בווארית מסורתית. עם גוון זהוב עכור ו5.4% אלכוהול.

הכוס הארוכה והמוכרת של ווינשטאפן

ביקור שבועות בפאב מבשלה - Pavo - זכרון יעקב

אתמול, חג שבועות, החלטנו לטייל בזכרון יעקב עם אחי, אשתו והתינוקת. בגלל שהיינו כמה וכמה פעמים כבר במדרחוב המייסדים, חשבנו על משהו שונה קצת ואני כמובן הצעתי שנלך לבקר בפאב מבשלה Pavo. מבשלת בירת בוטיק ישראלית, אותה מעולם לא טעמתי, על אף היותה ממבשלות הבוטיק הבולטות בשנים האחרונות בשוק הבירה הישראלי. המבשלה ממוקמת ברחוב מעלה הראשונים 14, ליד יקבי כרמל, בכניסה המזרחית למושבה, ומציעה בר נחמד ואינטימי, מטבח קטן עם תפריט ממוקד בירה של מנות פתיחה ובשרים, מרפסת שמהווה את הפאב/מסעדה עצמו עם נוף נהדר לאזור הסובב של דרום הרי הכרמל, וחצר גדולה ומרווחת לאירועים עם הצצה למיכלי התסיסה והבישול המכובדים והיפים.

הנוף הנשקף מהמרפסת

 הגענו צמאים ולאחר לבטים וניסיונות שלי לעזור לכל אחד בבחירת הבירה המתאימה לו, החלטנו ללכת על מסלול טעימות משודרג שכלל 5 סוגי בירות + בירה בסגנון טריפל שהיא תת סגנון של בירת מנזרים בלגית. הגענו למסקנה שמסלול הטעימות משתלם ואכן כך. המרנו את בירת הסטאוט של המבשלה שאינה עדיפה על מישהו ספציפי בחבורה, בבירת שנדי שאינה כלולה במסלול טעימות המקורי אותה שתתה גיסתי בהנאה מלאה. הבירות האחרות במסלול היו:
Wheat - בירת חיטה בסגנון בווארי שהלכה לחברה שלי שאוהבת בירות בסגנון ווינשטאפן.
IPA - כאשר האות I הפעם מייצגת את המילה Israel, בירה שהלכה כמובן אליי.
Tripel - שהוזכרה לעיל, עם 9 אחוזי אלכוהול וקשת טעמים רחבה שהלכה לאחי.
Redish Lager - בירת לאגר אדום בסגנון גולדסטאר עשיר בטעמי לתת ובגוף טוב.
Pilsner - לאגר בהיר בסגנון צ'כי.
שני הלאגרים, האדום והבהיר, שימשו כחיזוקים לי ולאחי בשביל לסגור את כמות הבירה הסבירה לשתייה.
האחיינית הקטנה, לא ויתרה על המטרנה.

בחצי הדרך..

בעוד מועד, פינקו אותנו בבוטנים מלוחים בשביל לתת קונטרה לבירה. לאחר שטעמנו קצת מהכוסות. החלטנו להזמין אוכל.
לאחר המתנה קלה, קיבלנו 3 המבורגר אנגוס לשולחן ופרושוטו בליווי פוקצ'ה.
על אף המראה המבטיח והריחות הטובים, ההמבורגר היה טוב אך טעון שיפור. הפרושוטו השביע את חברה שלי והפוקצ'ה שהתלוותה אליו ביחד עם 3 סוגים של חמוצים היו מצוינים. סגרתי עם קולה כמובן.
לאחר אתנחתא ועיכול של הנוף והאוכל, המשכנו לסיבוב קל במדרחוב שנמצא במרחק של 10 דקות הליכה במעלה הגבעה.
לסיכום, מבשלת פאבו בהחלט מציגה מבחר רחב של בירות מאוזנות ובאיכות מצוינת, שללא ספק אחזור לטעום מעכשיו בחנויות להן היא משווקת.

קצת דחוס ועם ירקות להכנה עצמית - המבורגר אנגוס של פאבו.

IPA נהדר

האחיינית, יערה, מבסוטה מכל רגע.

האתר של פאבו: http://www.pavo.co.il/

עוד מבשלות פאב ראויות לציון:
דנסינג קאמל http://www.dancingcamel.com/
ג'מס            http://www.jems.co.il/pc/

לחיים!

בישול שלישי של Brown Agate - בראון אייל בתיבול פקאנים ותבלינים

אתמול נכנסתי לבישול השלישי והמיוחל של הגרסה שלי לבראון אייל. סגנון אייל אנגלי ש"פותח" בשלהי המאה ה-17 ולא סתם המותג המוכר והמזוהה ביותר כיום עם סגנון בירה זה הוא "NEWCASTLE" השיוך המקומי לעיר הביא לזיהוי המותג עם האתוס והערכים של מעמד הפועלים, הפרולטריון. וכך הוא באמת האייל החום, מר-מתוק ואחיד יחסית בטעמיו.

הבירה שגרמה לי להכין בבישול הראשון שלי אי-פעם את הסגנון הנ"ל, היא דווקא הובגולין של מבשלת Witchwood (קישור לאתר המדליק של החברה: http://www.wychwood.co.uk/) שמפורסמת בעיצוב הלא פורמלי והאגדתי של התוויות שלהם. הבישול הראשון, אותו בישלתי ללא תבלינים ייחודיים, התיישב טוב על החך, אבל אחוזי האלכוהול וכמות הגזים היו נמוכים. בבישול השני, החלטתי כבר להוסיף תבלינים, וגם לתת אבקתי שייתן טיפה יותר גוף וקצף עמיד לבירה (וגם ייתן לשמרים עוד בסיס לעבוד עליו). לפני הבישול השני גלגלתי כל מיני טעמים על הלשון וחשבתי על אילו תבלינים ניתן להוסיף לסגנון זה של בירה בשביל לייחד אותו ולהפוך אותו למשהו אישי שלי. בין הדברים שעלו בראש היו אגוזי פקאן. התחלתי ל"גגל" ברשת בחיפוש אחר תקדים הגיוני לתוספת החדשה שאותה רציתי להכניס. ואכן עלה בידי באחד הפורומים הוכחה לשימוש בפקאנים באייל חום, האתר אליו הגעתי הוא של מבשלת בוטיק אמריקאית בשם lazy magnolia  ממיסיסיפי (קישור לאתר: http://lazymagnolia.com/ourbeer.php). לאחר שקיבלתי אישור לכך שלא יקרה לבירה משהו שיגרום לה להיות בלתי ראויה לשתייה, אצתי להכין את הנגלה השנייה.

סגנון בירה שהשתייך למעמד הפועלים באנגליה - מחווה לשיר של ג'ון לנון שמתאים מאוד לשיח של ימים אלה.

ככה זה נראה (מבטיח) בפעם השנייה כשסיימתי את שלב הביקבוק:

בנגלה השנייה הבירה סבלה לטעמי מאפטר-טייסט מר מדי שלא מתיישב עם סוג הבירה הרצוי והזכירה יותר כיוון של פורטר/סטאוט שהיו אהובים בעיקר על חבריי (הנקראים בפי החברה: שמש ושרון). זו הפעם השלישית שאני מבשל את הבירה, כולי תקווה שבפעם הזאת הן הטעם והן הגוף ואחוזי האלכוהול (ואולי גם לוגו חדש) יתיישרו לכדי בירה שמזכירה במקצת את ברוקלין בראון אייל:

להלן חווית הבישול מאתמול לפי שלבים:

המסת הסירופ - השלב השני לאחר טבילת גרעיני הלתת

הקצף לאחר המסת הלתת האבקתי

פקאנים קלויים מסוכרים בגרביון

הקצפה של הכשות והמדחום

"...לפני שגולש, רגע לפני.. מורידים אותו." ויקטור חסון

אמבטיית קרח לקירור מהיר של המרקחת

הוספת השמרים בטמפ' של 26 מעלות

עוד בירה ששווה אזכור בסגנון באייל החום היא טילבורג'ס בראון אייל, אייל חום הולנדי, קרמלי ופירותי במקצת
מהעיר טילבורג שבהולנד, אותה שתיתי כמובן בנורמה ג'ין בתל אביב וגם ביודל'ה בראשון לציון.

בברכת חג שבועות שמח!

פסטיבל סמואל אדמס לונגשוט 2012

כמו שכולכם יודעים, ואם לא, אז אולי שמתם לב, קיימת תרבות בירה בארץ, כן, גם היא כמו תרבות האוכל מגוונת מאוד ואינה שייכת לתחום אחד או סוג אחד של בירות, ושלא כמו מאכלים מסויימים, הבירה אינה נתפסת כמשקה ים תיכוני/ מזרח - תיכוני.
בארץ מבשלים הכל, מאיילים כהים, ללאגרים בהירים ועד בירות חיטה טראפיסטיות (סגנון מנזרי).
אירוע שבא בכדי להביא את כל הנושא הזה לקדמת הבמה בקיץ ולקדם את נושא בירות הבוטיק בכלל הוא פסטיבל סמואל אדאמס לונגשוט שמתקיים מזה כמה שנים בארץ בלוקיישנים שונים. הפסטיבל מהווה את אירוע ה"גמר" לתחרות שמקיימת המבשלה בשיתוף עם אנשי שיפוט מעולם הבירה ובסיוע מרכז הבירה "בירדי".
שנה שעברה, בקיץ 2012, יצא לי להשתתף בפסטיבל הזה ולהציג סוג אחד של בירה שאותו התגאיתי מאוד להכין:
בירת חיטה בסגנון בלגי שלה אני קורא - כהונה amber wheat - בירה בגוון ענברי עם נגיעות רוזמרין, קינמון ודבש.
את הכמות הצנועה של הבקבוקים שהיו לרשותי, חיסלתי כשעה לפני תום הפסטיבל, וקטפתי כמה מחמאות מאורחי הפסטיבל, במיוחד כשבאו לבקש בירה עם קינמון. בנוסף, זכיתי להכיר כמה שותפים/חברים לתחביב/מקצוע, בכל מיני דרגות של בישול. בתחרות עצמה זכתה מבשלת החזיר השוטה בפרס best in show, התמונות להלן:

נתראה ב2013 ב"ה.